Israel:בוגדת בגרמניה – גיבורה בישראל: Unterschied zwischen den Versionen
Aus goethe.de
K |
|||
| Zeile 1: | Zeile 1: | ||
[[Datei:ISRAEL_19_marlene-dietrich_4.jpg|750px|thumb|left|© Goethe-Institut]] | [[Datei:ISRAEL_19_marlene-dietrich_4.jpg|750px|thumb|left|© Goethe-Institut]] | ||
| − | אפילו ב-1960 עוד כינו אותה בוגדת ברפובליקה הפדרלית של מערב גרמניה בשל כך. בישראל, לעומת זאת, העריצוה על אומץ ליבה ממש כפי שהעריצוה על קולה. ומשום כך היה מותר לה מה שלפני כן היה אסור על כולם — לשיר שירים מתקופת רפובליקת ווימאר בשפת האם שלה. לבקשת קהל המאזינים הנלהב היא אף הגדילה לעשות וביצעה את השיר שהיה ללהיט בקרב חיילי הוורמאכט — | + | אפילו ב-1960 עוד כינו אותה בוגדת ברפובליקה הפדרלית של מערב גרמניה בשל כך. בישראל, לעומת זאת, העריצוה על אומץ ליבה ממש כפי שהעריצוה על קולה. ומשום כך היה מותר לה מה שלפני כן היה אסור על כולם — לשיר שירים מתקופת רפובליקת ווימאר בשפת האם שלה. לבקשת קהל המאזינים הנלהב היא אף הגדילה לעשות וביצעה את השיר שהיה ללהיט בקרב חיילי הוורמאכט — "לילי מרלן" — מה שאגב התקבל בפחות התלהבות אצל חלק מהקהל. |
| − | בפברואר 1966 נסעה מרלן דיטריך לביקור נוסף בישראל. גם מביקור זה קיים תצלום, אשר כיכב על גבי העמוד הראשי של עיתון הארץ. ממש למרגלותיה יושב ראש עיריית ירושלים יליד וינה, טדי קולק. יריביו הפוליטיים תקפו אותו בחריפות דווקא בשל כך. אלא שאליבא דקולק, | + | בפברואר 1966 נסעה מרלן דיטריך לביקור נוסף בישראל. גם מביקור זה קיים תצלום, אשר כיכב על גבי העמוד הראשי של עיתון הארץ. ממש למרגלותיה יושב ראש עיריית ירושלים יליד וינה, טדי קולק. יריביו הפוליטיים תקפו אותו בחריפות דווקא בשל כך. אלא שאליבא דקולק, "הפן המשמח ביותר של האפיזודה הזאת" היה, כפי שחלק עם דיטריך במכתב אשר מיען לה לאחר כן, שהמנייה שלו אצל בנו עמוס הרקיעה שחקים בזכות העניין. |
[[Datei:ISRAEL_19_marlene-dietrich_1.jpg|750px|thumb|left|© Goethe-Institut]] | [[Datei:ISRAEL_19_marlene-dietrich_1.jpg|750px|thumb|left|© Goethe-Institut]] | ||
| − | עמוס, שלימים עתיד היה לביים סרטים, המשיך קולק, | + | עמוס, שלימים עתיד היה לביים סרטים, המשיך קולק, "משרת כרגע ביחידת שיריון וכך יש בו האומץ הנדרש כדי לבקש ממני שאשיג למענו את חתימתך. התוכלי בבקשה לעשות זאת? הדבר עשוי לסייע לי מאוד לשמור על המוניטין שלי כאבא."{{#newBox:}} |
{{#Audio: http://lbs.goethe.de/mediawiki/images/0/0a/ISRAEL_19_marlene-dietrich_hebrew.mp3 | סקירה על מרלן דיטריך |[[Datei:ISRAEL_MP3_019.jpg]]||ביקורה של מרלן דיטריך בתל אביב}} | {{#Audio: http://lbs.goethe.de/mediawiki/images/0/0a/ISRAEL_19_marlene-dietrich_hebrew.mp3 | סקירה על מרלן דיטריך |[[Datei:ISRAEL_MP3_019.jpg]]||ביקורה של מרלן דיטריך בתל אביב}} | ||
{{#Audio: http://lbs.goethe.de/mediawiki/images/c/cd/ISRAEL_19_marlene-dietrich_deutsch.mp3 | סקירה על מרלן דיטריך (German)|[[Datei:ISRAEL_MP3_019.jpg]]|| ביקורה של מרלן דיטריך בתל אביב}}{{#newBox:listbox}} | {{#Audio: http://lbs.goethe.de/mediawiki/images/c/cd/ISRAEL_19_marlene-dietrich_deutsch.mp3 | סקירה על מרלן דיטריך (German)|[[Datei:ISRAEL_MP3_019.jpg]]|| ביקורה של מרלן דיטריך בתל אביב}}{{#newBox:listbox}} | ||
Version vom 1. Januar 2013, 13:49 Uhr
אפילו ב-1960 עוד כינו אותה בוגדת ברפובליקה הפדרלית של מערב גרמניה בשל כך. בישראל, לעומת זאת, העריצוה על אומץ ליבה ממש כפי שהעריצוה על קולה. ומשום כך היה מותר לה מה שלפני כן היה אסור על כולם — לשיר שירים מתקופת רפובליקת ווימאר בשפת האם שלה. לבקשת קהל המאזינים הנלהב היא אף הגדילה לעשות וביצעה את השיר שהיה ללהיט בקרב חיילי הוורמאכט — "לילי מרלן" — מה שאגב התקבל בפחות התלהבות אצל חלק מהקהל.
בפברואר 1966 נסעה מרלן דיטריך לביקור נוסף בישראל. גם מביקור זה קיים תצלום, אשר כיכב על גבי העמוד הראשי של עיתון הארץ. ממש למרגלותיה יושב ראש עיריית ירושלים יליד וינה, טדי קולק. יריביו הפוליטיים תקפו אותו בחריפות דווקא בשל כך. אלא שאליבא דקולק, "הפן המשמח ביותר של האפיזודה הזאת" היה, כפי שחלק עם דיטריך במכתב אשר מיען לה לאחר כן, שהמנייה שלו אצל בנו עמוס הרקיעה שחקים בזכות העניין.
עמוס, שלימים עתיד היה לביים סרטים, המשיך קולק, "משרת כרגע ביחידת שיריון וכך יש בו האומץ הנדרש כדי לבקש ממני שאשיג למענו את חתימתך. התוכלי בבקשה לעשות זאת? הדבר עשוי לסייע לי מאוד לשמור על המוניטין שלי כאבא."
בעקבות גרמניה
פרוייקט של מכון גתה ישראל
הקלטות קול: יעל גולדמן ודור גליק, בסיוע הנדיב של רדיוARD/BR תל אביב
