היקים / סטף ורטהיימר

© Goethe-Institut

היקים

עד היום לא הוברר מקורו המדוייק של הכינוי שדבק ב"יקים". יש המאמינים כי מוצאו במילה הגרמנית Jacke, שמשמעה מעיל עליון קצר, משום שהעולים מגרמניה לבשו בזמנו מעילים קצרים כדוגמת אלה, בעוד שאחרים גורסים שמדובר בכלל בראשי תיבות של "יהודי קשה הבנה"—יק"ה. על כל פנים אין ספק כי דימוים של היקים השתנה במרוצת העשורים מן הקצה אל הקצה: כיום נתפסים התכונות הטיפוסיות שבעבר יוחסו להם ביותר מאשר עיקום אף—דייקנות, אמינות והגינות—כתכונות אופי חיוביות. "יקה" הוא כבר מזמן שם תואר, מחמאה, שמייחסים לעצמם ישראלים המחזיקים במעלות הללו גם אם אין זה מוצאם. במוזיאון היקים זוכה להוקרה תרומתם של לבניין הארץ, שהותירה את חותמה יותר ברפואה, במשפט ובמוסד הספרנות, מאשר בפוליטיקה.

© Goethe-Institut

סטף ורטהיימר

סטף ורטהיימר מהווה פרק בפני עצמו, שבמרכזו עומד ייצור כלי עבודה לייצוא. בתחילת שנות החמישים הוא ייסד את ישקר, במטרה ראשונית לייצר מכונות עיבוד מתכת לשוק המקומי. מאותו רגע ואילך העסק הלך מחיל אל חיל והתפתח לכדי אחד מיצרני המכונות לתעשיית הרכב הגדולים בעולם. ב-2006 עלה וורן באפט לכותרות כאשר רכש 80% ממניות ישקר. עם זאת, טכנולוגית הלהבים נותרה כפי שהייתה בבעלות משפחת ורטהימר.

בפארק התעשיות תפן ממוקמות עשרות חברות. על פי חזונו של ורטהיימר יש לקדם חברות צעירות בעלות המוכוונת לייצוא. תפן יוצר מסגרת המספקת תנאים מיטביים להתפתחותן של חברות סטארט-אפ על ידי הענקת שירותי ייעוץ מקצועיים ומעמידה לרשותן את מרכז התקשרות, חדרי הכנסים, הקפיטריה והמשרדים של הפארק. המייסד מכנה את כל זה בשם "קיבוץ קפיטליסטי": מתחלקים בשירותים ואף אוכלים בצוותא, אבל האתיקה החברתית של הקיבוץ משודכת ליזמות.

על פי ורטהיימר תעשיית הייצוא היא היא הדבר המכריע עבור ישראל. בהיעדר אוצרות טבע, סיכוייה של המדינה תלויים לחלוטין בפיתוחן של תעשיות אלה, כפי שהיה גם במקרה של שוויץ. "אם היה נפט בשוויץ, לא הייתה קמה שם תעשיית שעונים לעולם", כך ורטהיימר. תעשיית הייצוא היא לדעתו גם הכלי שבאמצעות ניתן לכרות שלום עם השכנים בדרך הקפיטליזם. האני מאמין שלו מאז ותמיד היה ליצור עוד משרות ואיכות חיים משופרת עבור כל האזור. משום כך הוא נשבע אמונים לפארקי תעשיות. חמישה כאלה הוא כבר ייסד והשישי מתוכנן בנצרת עבור חברות ערביות-ישראליות ויהודיות-ישראליות. לפני יותר מעשר שנים הוא החל לתכנן גם פארק תעשיה ישראלי-פלסטיני בכרם שלום על גבול רצועת עזה, אלא שהמיזם לא שרד את האינתיפאדה השנייה.