אוונגרד & פתיחות

© Goethe-Institut

כמובן שהם חושבים על עצמם כאוונגרד. זה הולך יד ביד עם פתיחות. כך למשל ב-2010 הועלו בתמונע לראשונה הצגות גרמניות עכשוויות בהפקה ישראלית. הכרזות של המארגנים, מכון גיתה המקומי, שיווקו עצמן במילים הבאות המודפסות בדפוס ארכאי: Hier herrscht ja gähnende Leere ("כאן שוררת ריקנות מעוררת פיהוק"). כך העלו שחקנים ישראלים במסגרת "העונה הגרמנית—שעת תיאטרון" מחזות פרי עטם של סופרים גרמנים כגון דוד גיזלמן (מר קולפרט), דיאה לוהר (אדם גייסט), גזינה דאנקוורט (בכל מקום באמבטיה שאין בו מים)—הכל בהפקות עבריות. בנוסף נקראו קטעים נבחרים בתרגום, התקיימו דיונים על אודות החשיבות של תיאטרון מודרני בשתי המדינות בהשתתפות בימאים ישראלים וגרמנים, מבקרי תיאטרון ואנשי אקדמיה.

© Goethe-Institut

על פי נתוני סטטיסטיקה של האו"ם, ישראל היא בין המדינות המובילות מבחינת שיעור העניין בתיאטרון באוכלוסיה הכללית. כמעט בכל ערב נתון יכול הקהל התל אביבי לבחור בין כארבעים הצגות תיאטרון שונות. רבות מהן, כמובן, הצגות מיינסטרים. תמונע ניצב במודע כנגדן. כבר מתוכננים שיתופי פעולה עתידיים בין התיאטרון למכון גיתה.